אני יודעת לחכות

לקראת סופו של יום הכיפורים אני יודעת לפתע בוודאות כמעט צלולה שבלילה שבו דיברנו, לפני כל כך הרבה חודשים- שבלילה ההוא הייתי מאושרת.
ואהבתי.
אהבתי אותך.
ואני לא אשכח אף פעם את השיחה הזו שלנו. שעה, ועוד שעה, ועוד שעה, עד שש בבוקר, ואז שינה חטופה של שעה בקושי ויום הזוי ומזוכך ומאושר שבסופו לא רצית.
אבל זה לא אכפת. וזה לא משנה.
כי אני אף פעם לא אשכח את השיחה הזו.
כי אני יודעת כמה חום יש בתוכך. המון חום נעים ומלטף.
ואני יודעת כמה עדינות יש בך, וכמה רגש, וכמה יופי. המון יופי.
ובסופו של יום, זו ידיעה חשובה.
אפילו שאני לא יודעת להסביר למה.
אתה מרגיש את הלב שלי נפתח לקראתך? רק לקראתך. וזה לא חשוב אם לא אראה אותך יותר אף פעם.
יש לך מקום שם.
אתה שומע את הנשימה שלי, חלקה ומרשרשת, כשאני נזכרת בך?
אני אוהב אותך תמיד.