אני יודעת לחכות

מישהו אמר לי עכשיו שהסיבה שאין לי זוגיות היא שאני לא מחפשת, כי דברים טובים נחטפים והמסקנה שלי מהשיחה הייתה שהוא חושב שאני דבר טוב. הוא לא הכחיש את זה.
וחשבתי לעצמי עכשיו כמה זה עצוב, שאני מרגישה שאין שום סיכוי בעולם שמישהו ירצה אותי בכלל. שזו התחושה הכי בסיסית שלי. שלפעמים היא מתחלפת בתחושות רגעיות אחרות, אבל רוב הזמן זו התחושה. שאף אחד לא ירצה אותי. שאי אפשר לאהוב אותי.
זה נשמע נורא כמו משהו שמלא ברחמים עצמיים, אבל זה דווקא לא. כי אני דווקא יודעת שיש בי המון דברים טובים, ולמרות זאת..
אני קוראת כאן כל מיני בלוגים של נשים שמעידות על עצמן שהן נפלאות ונהדרות ומדהימות וכאלה, ותמיד אני קצת מקנאה בהן כי אני לא מסוגלת להגיד על עצמי דברים כאלה. ואולי אם הייתי אומרת דברים כאלה על עצמי, מישהו עוד היה מאמין בהם וחושב אותם עלי.
שוב אני נשמעת שקועה במסכנות. אבל אני לא מרגישה ככה בכלל.
סתם רגע כזה של בלבול. ותחושה לא טובה.
יעבור.