סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 21 שנים. יום שלישי, 25 באוקטובר 2005 בשעה 8:21

נגיד לשמישהו יש נכות ממש קשה. לא משהו פיזי הנראה לעין, אבל נכות. וקשה.
ונגיד שבמקום להתמודד עם הנכות שלו הוא הולך ויורד על אנשים אחרים שהם דווקא נורמליים לגמרי ואין להם את הנכות שלו אלא להפך, ומה שהוא עושה זה להעליב אותם ולרמוז שמשהו איתם דפוק ולהמעיט בערכם. ונגיד שכל מיני אנשים שחושבים שבעל הנכות הוא ממש משהו משהו מחייכים בסיפוק ומשבחים אותו כי הם בעצם לא ממש מבינים מה הוא אומר.
אז נכון שמה שנותר לעשות זה פשוט לרחם עליו ממש ממש?
כן. אין ספק שזה מה שנותר.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י