קצתי בבוקר חדורת רוח עשיה ואחריות.
שילמתי ארנונה שכבר הייתה לפני הוצאה לפועל וכתבתי במחברת שלי 100 פעם: יא מפגרת, תשלמי ארנונה בזמן.
ועכשיו אני אפנה לשאר הדברים האחראים שאני צריכה לעשות.
השיא היום יהיה הליכה מבועתת לאוניברסיטת תל אביב למזכירות של בית הספר לרפואה (אין לכם מושג כמה המזכירות שם מפחידות) כדי להוציא אישור שכבר עשיתי את כל הקורסים האפשריים שיש בסטטיסטיקה וככה אוכל להוציא פטור מלימודי סטטיסטיקה באוניברסיטה הנוכחית הרחוקה שאני לומדת בה.
זה מפחיד אותי עד כדי כך שכל הלילה היו לי סיוטים.
אחר כך אכתוב במחברת שלי 100 פעם: יא שרמוטה, אל תלמדי יותר בבית ספר לרפואה אם את לא באמת רוצה.
אבל מתחת לכל זה יש עצב גדול.
החברה האהובה שלי אמרה לי אתמול שמתחת לדיכאון יש כאב ומתחת לכאב יש עצב וכשמתחברים לעצב יש שחרור.
אז אני יודעת על קיומו של העצב שלי שנמצא מתחת לכל מיני דברים אחרים ואני מרגישה אותו חזק מאד זורם בכלי הדם הכליליים שלי.
אז העצב שלי מפעפע בעדינות מסביב לב ואני לא יודעת איך לחשוף אותו ולהשתחרר.
אני רק יודעת שבמוזיאון טיקוטין בחיפה יש תערוכה מדהימה.
לפני 19 שנים. 26 באוקטובר 2005 בשעה 7:02
