סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 14 בנובמבר 2005 בשעה 15:56

כל היום מזמזמת טוקסידומון בקצב הבוסה נובה של שני הצרפתים האלה..
Ohhh give me the words
give me the words
That tell me nothing
ohhhh give me the words
give me the words
That tell me everything
כל היום מזמזמת.

איש יפה ורגיש. כמה טוב לשיר אליך.
לרגעים אני אומרת לעצמי- אל תגזימי, אבל מיד נזכרת בך ומיד נזכרת בי ויודעת שאי אפשר להגזים.
יש דברים שאין עליהם ניחומים. אפשר רק להיות ולאהוב.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י