ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 15 בנובמבר 2005 בשעה 19:36

קצת עצובה עכשיו אבל זה עצב שיש בו שמחה.
אני אתגעגע.
וזה גם טוב כי להתגעגע אומר שיש למי.
וזה אומר שיש מי שגורם לי להרגיש כל כך עד שחסרונו יוצר געגוע.
אתה בטח לא תציץ כאן בשעות הקרובות ולכן אני יכולה לומר את מה שאתה כבר קצת יודע.
אני אוהבת אותך.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י