אני יודעת לחכות

כל מיני דברים שטו לי בחלום הלילה.
חיוך אחד חם.
רחובות חשוכים. לא כאן, במקום אחר. עם מדרכות זרות וריחות זרים וקולות זרים. ובתוכם קול אחד שכבר הפך מוכר.
חורף. אמיתי. כמו זה שעתיד לבוא אלינו עוד מעט ואני כל כך מחכה לו. עם טיפות כבדות של גשם ורעידות קטנות מתחת למעיל.
שלג. לבן כמו שאף פעם לא ראיתי.
ואני. עומדת ליד נהר זורם. סוער, עם מפלים גבוהים, וסלעים ענקיים ששטים במים, ותנינים קטנים שמציצים החוצה. עומדת ומביטה, ורואה אותך מתקרב, וכשאתה מגיע, עם החיוך החם והגדול הזה, הזרימה של המים נרגעת, והתנינים מחייכים והולכים לישון, וגם אני מחייכת אליך. הרבה.
ואז הכלב השחרחר שלי עולה על המיטה, למרות שאסור לו, ושם את הראש על הכרית שלידי ומלקק לי את הפנים עד שאני מתעוררת.
ואני שמחה.