סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 25 בנובמבר 2005 בשעה 16:47

והנה שעור חשוב לחיים:
אסור להאמין לאף אחד.
אבל ממש לאף אחד.

מUחדת - נכון מייפל. את טועה באמת.
את חושבת, שחבריך מאמינים לך? היית רוצה שיחשבו שאת לא ראוייה לכך?
לפני 18 שנים
דני קיי - אני מאמין לך.

אל תסמוך אלא על עצמך.

בסופו של יום, אדם לאדם הוא הזאב הכי גדול.

ואולי אנחנו מאותו הזן, השורדים
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י