אני יודעת לחכות

אלה ימים כאלה של קור מוקדם בבוקר והתכרבלות עייפה כשמגיע הלילה, וקול צרוד ושיעול יבש כזה שרופאים לא אוהבים לשמוע, וראש כואב, אבל לא מספיק כדי להישאר במיטה.
וציפיה.
ואתמול קרה לי משהו טוב ממש.
בעצם לא קרה.
אני עשיתי.
אמרתי משפטים כמו:
מבחוץ אתה שליו, כמעט סטואי, אבל אני מרגישה שבפנים רוחשים המון דברים. ממש סערות.
וגם:
אני רואה משהו רך מאד בתוכך.
וגם:
הרוך שבך גורם לי לרצות לחבק אותך בכל פעם שאני רואה אותך.
והתקרבתי לאדם אחר. וקירבתי אותו אלי. וזה הרגיש טוב.

מחר אני אלך לחדר כושר. לא הייתי שם כל השבוע. מוזר. חשבתי שדווקא השבוע אלך כל יום ואתעמל את עצמי עד חוסר יכולת. כנראה שהפחד מכתיב לי התנהגות. אבל מחר אמרוד בו.
אני בעצמי. אמרוד בפחד. אמשיך להתקרב.
אמשיך לצפות.
אתקרב גם אלי.