אני יודעת לחכות

אז איכשהו יצא שבמקום לשבת ולתרגם, שזה מה שהייתי צריכה לעשות כל היום, שתי החברות הכי טובות שלי מתיישבות על הספה שבסלון שלי ואנחנו שותות קפה של יאפים ושומעות את נורה ג'ונס עם הקול הרך הזה שלה והשירים האלה שהם כל כך מתקתקים ודביקים ואנחנו שרות איתה בקולות המתוקים שלנו:
my heart is drenched in wine
but you'll be on my mind
forever
וזה כיף כל כך עד שאני יכולה פשוט להשתגע מזה.
וכמובן שאנחנו מדברות על בנים.
ואז באים הבנים וכולנו יושבים בסלון שלי ואנחנו לא יכולות לשמוע יותר את נורה ג'ונס כי זו מוזיקה של בנות, ואז בלי להתכוון אני משמיעה להם את the the ומסבירה להם כמה שהייתי רוצה שמאט ג'ונסון יהיה האדון שלי.
החברות שלי כבר יודעות, אבל בשביל הבנים זה משהו חדש, ויש קצת מבוכה באויר, והם שואלים אותי כל מיני שאלות, וקצת מצחקקים, ואחד מהם אומר לי שהוא תמיד ידע שאני פשוט מטורפת, ואחד אחר, שאני מכירה בערך 15 שנים מסתכל עלי עם העיניים היפות שלו במבט משועשע ואומר לי: מייפל (רק שהוא כמובן לא קורא לי ככה), תמיד ידעתי שאת סאבית.
והמבט שלו מציק לי ואני מודיעה לכולם שאני צריכה לתרגם והם צריכים ללכת אבל לפני כן מכריחה אותם לבוא אתי לטיול עם הכלב השחרחר שלי.
בזמן שהוא צוהל על הדשא עם הכלבים האחרים החברים שלי מתפזרים לאט לאט ורק הוא נשאר ואנחנו מדברים על חברת ילדות שלנו שגרה באמסטרדם ולא ראינו אותה המון המון זמן.
ואז פתאום הוא אומר לי: היא היתה סאבית שלי.
ואני שותקת. כי מה אפשר בעצם להגיד.
אחר כך הוא מלווה אותי הביתה ומחבק אותי את החיבוק החזק שהוא מחבק אותי תמיד ומזכיר לי שביום שלישי אנחנו הולכים לסרט.
ואז הוא משתהה לרגע ואומר: תלבשי את השמלה השחורה עם המחשוף.
ואני אומרת לו: מה?
והוא אומר: שמעת מה אמרתי.
ואני אומרת לו: תקשיב.
והוא מחייך כי הוא יודע שעכשיו אני הולכת לנאום לו נאום קטן, אבל במקום זה אני רק אומרת לו שמט ג'ונסון הוא הדום היחיד שאי פעם יהיה לי והוא צוחק ומחבק אותי שוב והולך.
ואז אני חושבת על זה קצת ומבינה שדום דמיוני הוא הרבה יותר טוב מדום אמיתי.
זו מחשבה כל כך משמחת.
אבל עכשיו שוב שמתי את נורה ג'ונס שתשיר לי קצת והסוד שלי הוא שבכל זאת אני קצת רוצה דום אמיתי. אבל רק קצת.