סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 22 שנים. יום שני, 30 באוגוסט 2004 בשעה 14:23

רק נסעת וכבר אני כל כך מתגעגעת אליך וההעדרות שלך היא כמו חור באמצע החזה שלי.
מתגעגעת למילים שלך ולחיוך שלך ולחיבוק שלך.
החיבוק שלך. אני יכולה לכתוב עליו ספרים.
אחרי כל כך הרבה שבועות, ואולי חודשים שהמילים שלך מלוות אותי לכל מקום אליו אני הולכת, פתאום הן לא יהיו כאן. ואני לא יודעת איך אפשר בלעדיהן.
ואין כאן אף אחד. אף אחד דומה לך.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י