אני יודעת לחכות

כבר כנעט לא כאן, אבל היום אני חולה כמו שהייתי פעם חולה כשהייתי קטנה. עם חום, וגרון כואב עד שאי אפשר לבלוע, ושינה לא נגמרת מתחת לשני פוך ואחד כרית.
נזכרתי היום בהוא ששיקר לי.
גם הוא כבר לא כאן. הוא פשוט עזב, אבל אין לי ספק שהוא עוד מופיע לפעמים, ואולי עוד צד ברשת המתוקה שלו נשים יפות לפחות כמוני.
זה עושה לי עצוב.
קר לי.
אני כמעט כבר לא זוכרת מהם הדברים האלה שעושים כאן, ולמען האמת אני לא רוצה להיזכר.
זה לא טוב.
כלומר בשבילי זה לא טוב.
יש איש שאוהב אותי מאד, אולי אף פעם לא אהבו אותי ככה.
הוא מכין לי הפתעות קטנות, משאיר לי פתקים בדירה שלי, קורא לי אהובתי.
גם אני אוהבת אותו.
למדתי איך.
מה חסר לי?
שיטוט ארוך ליד הים ברחובות שיש להם שמות של נביאים.