סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 24 בינואר 2006 בשעה 10:20

חזרתי עכשיו מבית החולים. לא הייתה ברירה אלא לסיים את ההריון הזה.
אני מדממת כמו ברז שאי אפשר לסגור.
גם מהעיניים.

אלילה בעליל - חיבוק }{
לפני 18 שנים
קלייר​(נשלטת) - אני כל כך מצטערת בשבילך.
לפני 18 שנים
Tainted​(לא בעסק) - לא ידעתי אם להגיב לחדשות הקודמות או לא..
לאלו אני יכולה להגיב... איכשהו.

תהי חזקה..
שולחת לך המון חוזק...

דומי
לפני 18 שנים
פייה{O} - מאוד מצטערת בשבילך.
אני מאחלת לך שיהיה לך טוב.
לפני 18 שנים
eden1 - חיבוק,
את אמיצה!
לפני 18 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - מייפל מתוקה

כל כך מבינה אותך

זה כאב עצום לאבד ילד אפילו כשהוא רק החל להתהוות בתוכך

אבל כנראה זו דרכו של עולם ויום יבוא ויגיע הזמן שבו תהיי מוקפת בצחוק ובחיבוקים ובמלאכים קטנים שיקראו לך אמא

חיבוק ענק
לפני 18 שנים
Bent - חיבוק,
לפני 18 שנים
עינבר - צר לי כל כך לקרוא את זה
לפני 18 שנים
venus in our blood​(שולטת) - חיבוק גם ממני }{
לפני 18 שנים
מייפל​(לא בעסק) - ואיך בדיוק, נתנאלה, הגעת למסקנה הזאת?
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י