סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 2 בנובמבר 2004 בשעה 16:55

אני מתגעגעת לבלונדיני המסתורי שלי.
איפה אתה עם השיער שלך שאני אוהבת לסדר והחיוך החמוד והשיכור שלך?
מזמן כבר לא הכרחתי אותך להתנשק איתי.
מזמן כבר לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך.
אתה לא מתגעגע?
אני מקווה שנעלמת מסיבות טובות.
אני מקווה שמצאת לך סאבית מתוקה וחכמה.
אני מקווה לראות אותך באיזה לילה הזוי, שיכור ומחייך.
ואז אני שוב אגיד לך שאני מתה עליך ואגרום לך להתנשק אתי קצת, ונורא אשמח שאנחנו מכירים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י