לפני 20 שנים. 9 בנובמבר 2004 בשעה 21:53
סליחה טעות, זה לא הסוף.
כי אם יש לי את הציצים הכי יפים במזרח התיכון, למה שאני לא אלך להשוויץ בהם קצת במועדון הלילה?
אחר כך יכול לבוא הסוף.
אני יודעת לחכות
כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
