אני יודעת לחכות

החלטתי להתחיל לאט לאט להרגיע את ההרס העצמי שלי.
התחלתי בזה שאתמול שטפתי כלים ישר אחרי שאכלנו במקום לתת להם לשבת איזה שבוע בכיור עד שנורא קשה להוריד מהם את הלכלוך.
עכשיו אני אמשיך בזה שאני אעשה את העבודה שיש לי לעשות לאוניברסיטה למרות שנורא לא בא לי.
ישנו יחד הלילה. בעצם כמעט כמו בכל לילה.
לפעמים אנחנו ישנים חבוקים כשפני מול פניו.
פעם נורא פחדתי לישון ככה עם מישהו כי פחדתי שיהיה לי ריח רע מהפה.
איתו אני לא פוחדת מדברים כאלה.
הוא אוהב אותי.
זה די מפתיע אותי העניין הזה שהוא אוהב אותי.
הוא בטח עיוור וקצת לא הגיוני.