סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 2 ביולי 2006 בשעה 21:29

לא מצליחה לישון.
שוב מתכתשים פה באחד הפורומים על גבן של הנשים השמנות. אמנם גב רחב, אבל רבאק, תעזבו אותנו קצת בשקט.
מדהים לראות כמה דיכוי הוא משהו שמתפרש לכל הכוונים האפשריים.
מתחילה להבין שלעולם לא אהיה שייכת. רק לחבורה של אלה שאף פעם לא היו ואף פעם לא יהיו שייכים.
אני זוכרת, כבר בגיל 14, המדריך שלי בתנועה שהייתי מאוהבת בו רצח וגם הוא בי, אמר לי בטלפון כשהייתי בטיון שנתי-"את צריכה לשמוח שאת חריגה, זו מחמאה."
אז כן אני מאד שמחה.
רק הייתי רוצה להצליח לישון קצת.

פעם פרח​(נשלטת) - "מתחילה להבין שלעולם לא אהיה שייכת. רק לחבורה של אלה שאף פעם לא היו ואף פעם לא יהיו שייכים."

מבינה אותך לחלוטין. גמני שם :-(
לא תענוג גדול במיוחד.

לגבי הדיון על הנשים השמנות.
אני לא רואה את זה בתור סיכוי.
פשוט חוסר הבנה לגבי מה שעובר עלינו.

לילה טוב.
לפני 18 שנים
פעם פרח​(נשלטת) סיכוי = דיכוי - סיכוי = דיכוי
לפני 18 שנים
סאנדיי​(נשלטת) - הצרה עם להשתייך ללא שייכים היא שאז אתה משתייך לקבוצה הכי גדולה שיש. זה נורא באסה לחשוב עצמך לאאוטסיידר מגניב ופתאום לגלות שאתה חלק מהעדר.
לפני 18 שנים
שחור עיניים​(שולט) - אני מסכים עם מייפל.

כל הדעות למעשה מתעלמות מהעיקר,
שמדובר בדיכוי, שגם הוא חלק מדיכוי יותר גדול.
לפני 18 שנים
totaly​(שולט) - פנקייק עם מיפל תמיד עוזר להירדם
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י