סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 25 ביולי 2006 בשעה 17:16

עוד יומיים אני עוברת דירה.
אני יודעת שיש מלחמה וזה הרבה יותר חשוב ממעבר הדירה שלי, אבל אני בכל זאת בהיסטריה מוחלטת.
אני עוברת לגור איתו.
עוד לא ארזתי אפילו חצי מהחפצים שלי, הכלב שלי בסטרס נוראי בגלל כל הארגזים אבל אין לו מושג מה מצפה לו עוד- הוא הולך לגור עם שני חתולים נוירוטיים.
אני בלחץ.
מרגישה כאילו נשארו לי יומיים לחיות.
וגם אותם אני צריכה לחיות תוך כדי אריזות.
מפחדת על החופש שלי ועל העצמאות והפרטיות שלי.
מפחדת שאולי בעצם לא אוהבת אותו.
איך בכלל יודעים כשאוהבים?

T O M​(שולט) - "איך בכלל יודעים כשאוהבים?"

אחד מהדרכים לדעת זה כשהולכים לגור איתו.
לפני 18 שנים
lauryn d - מזל טוב!
אהבה כשהיא טובה ואמיתית משנה צורה בכל רגע ובגלל זה קשה לדעת. מה זה משנה מה יודעים?
מה שחשוב זה להרגיש, חזק! עכשיו, הווה.
בהצלחה!
לפני 18 שנים
השולט אור​(שולט) - רגע, עצרי רגע, תביאי לנשום... את עוברת לחיות איתו? מייפל... מזל טוב :)))))
בהצלחה מתוקה שלי, אני הכי בעולם מחזיקה לך, לכם אצבעות. ואין לי ספק שהכלב המתוק שלך יסתגל במהרה. לא היית בוחרת בחיים אדם שלא אוהב חיות נכון? הוא ירגיש בבית :)
לפני 18 שנים
venus in our blood​(שולטת) - מייפלית,
זה קצת מזכיר לי את החששות שיש לכלות לפני חתונתן...פתאום, עם כל הלחץ והמתח , עולות שאלות כמו : '' רגע, אני בכלל אוהבת את האיש??'' מאמינה שזה נובע ממתח .
ומאמינה שאת מרגישה. כשאת מרגישה- את יודעת :)
וחוצמזה,
המוןןןןןןןןןן מזללללללל טוף .
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י