אני יודעת לחכות

יש לי בלגאן בבית ובראש. וגם בלב.
אני רוצה להיכנס למיטה חמימה ריחנית ולקרוא ספר שעושה לי דגדוגים של אושר בזוויות העיניים.
אני רוצה לשמוע שיר שגורם לשפתיים שלי להעצם בתשוקה.
אני רוצה להיות אני של פעם.
הפחד שוב חזר.
הוא כל כך קל הפחד הזה. כל כך קל להיכנס אלי.
עוד מעט אני הולכת לשמוע מוזיקה.
תכף אכנס למקלחת לחפוף את השיער שלי. אחר כך כשהוא יתייבש, אני אשים בו סיכות. אני רוצה להיות יפה.
אני יכולה להיות יפה?
כנראה שכן. כך אומרים.
אני יכולה להפסיק לפחד?
איש אחד צעיר מכאן רוצה לעזור לי להפיג את הפחד. הוא רוצה שנחלוק את הפחדים שלנו יחד.
זה יפה.
אני רוצה שתעטוף אותי בזרועות חדר הכושר שלך.
שתחזיק אותי עם השרירים האלה שאתה מטפח כל יום בהרמת משקולות.
שתצמיד אותי אליך בכוח שגדל אצלך כל פעם שאנחנו נפגשים.
אתה יותר חזק ממני.
אבל אם אני ארצה להשתחרר אני אוכל.
בוא תצמיד את השיניים שלך אל הצוואר שלי.
תן לי לנשק את העצמות שלך.
עצמאות היא לא משהו שאפשר להפסיד אחרי שמרוויחים אותה במאבק כל כך קשה.
את זה אני צריכה לזכור.