סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 26 בינואר 2005 בשעה 18:05

כשאני שומעת אותה שרה אני מרגישה אישה. אני רוקדת. יש לי גוף. ויש לי תקווה בקשר לגוף הזה. ואני בוכה ואני בתוך הצלילים. ואני בוכה גם בפנים וגם בחוץ כי אני אישה שהתקלקלה ומנסה לתקן את עצמה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י