אני יודעת לחכות

יש לי עכשיו איזה תסריט בראש שרק בולדוזר יוכל להוציא אותו משם. ורצוי שיגיע מהר איזה בולדוזר שיוציא לי את התסריט הזה מהראש.
זה תסריט שגורם לי להיות חיוורת מאימה.
זה לא משהו מעכשיו. השורשים שלו נעוצים עמוק בתוכי. עמוק בביוגרפיה שלי.
חשבתי שהמקומות האלה כבר קצת השתחררו ממני.
לא כל כך. מסתבר שלא כל כך.
א. שהופך להיות חבר נורא טוב שלי, אמר לי היום משפט חכם שהפסיכולוגית שלו אמרה לו.
לזה אני צריכה להקשיב. למשפטים החכמים האלה.
ומאמן האושר שלי החזיק לי את היד היום. ואמר לי להיזהר. הוא אמר, " אנחנו עוד לא יודעים במדויק מה הולך כאן. בינתיים תיזהרי."
הוא אמר את זה כאילו הוא איתי.
הוא באמת איתי.
אם הייתי יכולה, הייתי תופסת עכשיו את ההוא שהביא אותי להיות מה שאני היום, חלק ממה שאני היום. הייתי תופסת אותו ואומרת לו: "תסתכל. את זה אתה עשית. אתה באמת יכול לחיות עם זה?"
וכל אנשי הבחירה העצמית שמקשקשים על זה שכל מה שקורה לנו זה בחירה שלנו, אל תתחילו אפילו להגיד את זה. פשוט תשתקו.
הייתי תופסת את האיש ההוא, ואומרת לו להסתכל לי בפנים. לראות כמה הם חיוורים. הייתי אומרת לו להסתכל לי בעיניים. לראות את הפחד שמשתקף בהן.
זה לא היה מזיז לו. זה לא מזיז להם.