אני יודעת לחכות

יש עונג גדול בלהרפות. כשפתאום משהו שהיה כל כך חשוב, חזק, משמעותי, פתאום הופך להיות רק קיים. לא משפיע, לא מפריע, לא מדגדג באחוריים של המחשבה בלי הרף.
זה קרה לי אתמול בלילה. אני שמחה שזה קרה.
אתמול בלילה אמרת לי שמה שממלא אותך זה עוצמות גבוהות, רגשות עזים, מסירות אין קץ וטירוף.
אמרתי לך שאנחנו דומים קצת, ואמרת לי "ממש ממש קצת" ושלחת אלי חיוך.
אבל אנחנו דומים יותר מקצת, ונעים לי הדמיון הזה.
עוצמות גבוהות. רגשות עזים. מסירות אין קץ.
אני חושבת שאם היו מבקשים ממישהו אחר לתאר אותי הוא היה יכול לעשות את זה בדיוק במילים האלה.
ובדיוק עכשיו נזכרתי בעצמות העדינות של האיש הזה החזק שמחבק אותי לפעמים, וזה גרם לי לחייך חיוך גדול.
מסקנות מהפוסט הנוכחי:
1. להרפות זה טוב ונעים ומשחרר
2. כמה טוב שיש מישהו דומה לי שמנסח אותי במילים שלו
3.איזה כיף שמצאתי אותך ואת העצמות העדינות שלך.