סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 1 בפברואר 2005 בשעה 18:21

אני מתגעגעת אליך כל כך.
הייתי רוצה לנשק עכשיו את הנמשים שהשמש עושה על השפתיים שלך.
לגעת באצבעותי בעצמות הבריח העדינות והיפות שלך.
לטבוע בתוך החיבוק שלך.
קשה כשאתה לא כאן.
החיבוק שלך. ניסים קורים בתוכו.
יש לי צורך לכתוב את המילים האלה, אז אני כותבת. אבל עוד מעט אני אמחק את הפוסט הזה.
אני מפחדת שתדע מה אני מרגישה אליך, ואפילו כשאתה לא כאן, אני עדיין מפחדת שתראה את זה.
אבל זה טיפשי. אתה הרי מרגיש אותו דבר.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י