אני יודעת לחכות

במקום ללמוד למבחן שיש לי מחר אני משוטטת בדירה הקטנה שלי בסהרוריות אין קץ ועסוקה בגעגועים.
בכלל, אני עוסקת הרבה בגעגועים.
בלילה חלמתי שקט ויופי ונגיעה רכה ואפלולית שעברה ביעף על הגוף שלי.
הגוף שלי. הרבה זמן לא כתבתי עליו.
הייתי מעדיפה שהוא לא יהיה.
אני שונאת אותו.
אבל ממשיכה ללכת לחדר כושר, לאכול אוכל של ארנבים מורעבים ולהתפלל לטוב.
מחר בבוקר אני אסע ברכבת.
שמתם לב לנסיעות ברכבת? יש בהן שמחה מסוג מאד מסוים.
אני רוצה להצטמצם ואז אני אף פעם לא אפחד שאתה לא נמשך אלי. אני אוכל לעמוד מולך עירומה ולראות את המבט שלך מרפרף עלי כמו אצבעות.
אוף. קשה.