סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 7 באוגוסט 2006 בשעה 15:07

האמת היא שזה מפחיד.
המלחמה מפחידה והדומים המסוכנים מפחידים, אחד מהם במיוחד.
וזה בכלל מפחיד אותי שיש אנשים רעים בעולם.
החתולים שלו מפחדים מהשחרחר שלי ואני מפחדת להיות אישה כי לנשים קורים דברים איומים.
והנה במשפט אחד יצאה כל האמת שלי לאור.
אני מפחדת לא להצליח. אבל עוד יותר מפחדת להצליח.
ואני מפחדת מאנשים קרים ולא נחמדים ומבעל הבית הקודם שלי.
ומהעבודה שיש לי לעשות שאין לי מושג איך. ומזה שאולי יום אחד הוא יפסיק לאהוב אותי.
בינתיים התכרבלתי אליו בלילה וחלמתי שהמכונית שלי מתפרקת תוך כדי נסיעה.
נזכרתי היום בשקרן ההוא שפגשתי כאן ששיקר לי כל כך הרבה.
היום אני יודעת. קוראים לזה "הפרעת אישיות אנטי סוציאלית"
גם זה מפחיד.

פייה{O} - אפילו כשאת כותבת כאן כאלו דברים,
לאחרונה כל פעם שאני קוראת אותך אני דווקא נתקפת אופטימיות.
לפני 18 שנים
האדס​(שולט) - לעולם לא נהיה בטוחים עד הסוף.

לא כלכלית, לא בטחונית, לא באהבה.

תמיד נשאל

שום דבר לא יתן לנו להרגיש בטוחים עד הסוף.

צריך להבדיל את ההרגשה הזאת מהרגשת פחד.

לפני 18 שנים
syrinx​(לא בעסק) - זה מתחיל מבפנים באיך שאת רואה את עצמך מה את הקטנה בפנים רוצה באמת ומשם מגיעה הדרך העקלקלה אל האושר שלך(!) אם לא תהיי שלמה עם עצמך ותאהבי את עצמך עם כל השדים שלך והפיות שלך גם יחד כלום לא יעזור ותמשיכי לחיות בפחד.. שום דבר לא מובטח בחיים גם לא החיים.. את רוצה משהו לכי על זה אל תתני לפחד לשלוט בך ואל תשפטי את עצמך על טעויות שעשית וגם לא אל אלו שתעשי. תלמדי מהן ותתפתחי הלאה..
בהצלחה.. אם תאמיני בעצמך גם אחרים יאמינו בך.
אני יודעת שזה נשמע כמו פסיכולוגיה בגרוש אבל זה הפשטות שעושה את זה כל כך קשה לקבלה.. מגיע לנו שיהייה לנו טוב להיות מאושרים.. תכירי בכתר שלך וענדי אותו בגאווה..
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י