סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 11 באוגוסט 2006 בשעה 19:44

האיטיות שלו מטריפה אותי. הוא שוטף כלים כבר כמעט 50 דקות ואני, שהייתי עושה את זה בחמישית מהזמן, נטרפת.
ואני מרגישה שלעולם הבית הזה לא יהיה מסודר ובכל ארגז שאני פותחת יש עוד ספרים שאין לי מספיק מקום בשבילם.
ולשחרחר שלי יש בצקת ברגל שלא עוברת.
פשוט הייתי חייבת להוציא את כל זה.
יודעת שזה כלום לעומת מה שקורה בעולם כרגע,אבל גם לי יש עולם קטן וזה מה שקורה בו בדקות האלה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י