ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 11 באוגוסט 2006 בשעה 20:27

טוב. נרגעתי.
עכשיו שוב כל מה שקורה מסביב וקול המסוקים הבלתי פוסקים בשמיים נראה חשוב הרבה יותר.
ואני אוהבת אותו, אפילו שהוא איטי כל כך.
רק השחרחר שלי מסתובב עם נפיחות בגודל כדור טניס במרפק שלו.
לפני יומיים הוא נתן לי כמה טפיחות על הטוסיק.
זה הצית בי געגועים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י