הבוקר מ. חברתי המתוקה הזכירה לי פרט מידע חשוב.
"ל 10% מהאוכלוסיה יש הפרעות אישיות," היא אמרה לי , " ועוד% 5 הם סכיזופרנים."
אלה פרטים שחשוב לזכור כשמתעסקים עם אנשים.
אתמול סיפרתי למישהו את הסוד הכי כמוס שלי. מישהו שהוא זר ומוכר גם יחד.
"אמרתי לך כבר שאת חמודה?" הוא שאל אותי אחרי שסיימתי לספר לו.
התקשיתי להבין את זה.
איך זה יכול להיות שאני מספרת לו את הדבר הכי כמוס, הכי אפל, הכי מביש, הכי איום, שיש לי לספר והוא עדיין חושב שאני חמודה.
רק אחר כך נזכרתי שיש לי סוד אחד יותר גרוע.
ביומיים האחרונים אני מרגישה כמו על ספינה רעועה בזמן סערה גדולה. הספינה הזו עלולה להתרסק כל רגע להמון גזרי עץ שיצופו על המים. חלק וודאי ישקעו בתוכם.
גם אתה לא לגמרי אתה היום.
הלואי שהיינו יכולים לחלוק את סודותינו.
אני יכולה לדמיין את זה ממש. שנינו, מחזיקים זה את זו, נוגעים זה בזו, מעניקים אחד לשני את הכוח לדבר.מגלים סודות, מזדעזעים לכמה דקות לנוכח סודותיו של האחר ואחר כך נרגעים, ואוהבים יותר.
אבל זו אני. זה לגמרי לקוח מהעולם שלי. אצלך אולי זה אחרת.
אני בעייתית. ככה אתה אומר לפעמים. זה קצת מצחיק אותי, ואתה רוצה שזה יצחיק אותי. אני באמת קצת בעייתית בשבילך לפעמים. כי אני לא יכולה לתת לכל הדברים להחליק להם לאיטם בלי להתעכב עליהם. אבל באיזשהו מקום נדמה לי שזה מה שאתה רוצה. כי כשאתה אומר משהו, גם אם הוא לגמרי לא ברור, מתחתיו יש משהו ברור שאתה מנסה להגיד. מתחת למילים כתובות לא ברורות, מסתתרת המילה "תקשיבי". ואני מנסה להקשיב. אני לא באמת בעייתית.
אני לא באמת בעייתית כי תמיד אני אהיה בצד שלך. כי אף פעם אני לא ארצה לפגוע בך. אף פעם. לעולם. ולא חשוב מה תעשה.
הספינה שהיא אני מתנדנדת על הגלים הגדולים. אבל היא לא תטבע.
מ. חברתי המתוקה אמרה לי קודם: "בובה, את הכי מקסימה בעולם. אני רוצה לעשות איתך את כל הדברים שיש."
יש מקומות בטוחים. צריך לעשות אותם ואז הם ישנם.
לפני 19 שנים. 11 בפברואר 2005 בשעה 14:22