סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 24 בפברואר 2005 בשעה 7:44

אני אוהבת את הבקרים הרגועים האלה שבהם אני לא חייבת לרוץ לעבודה אלא יכולה להתענג על כמה שעות של שקט מופתי.
לא בדיוק שקט כי אני שומעת עכשיו את רשימת השירים שהשארת על המחשב שלי אתמול בלילה.
טעם מוזיקלי בכלל לא רע יש לך.
אולי הייתי צריכה לישון עוד כמה שעות, כי העיניים שלי צורבות מעייפות, אבל הגוף המתורגל והממושמע שלי לא יכול לישון אחרי שבע בבוקר.
עוד מעט אני הולכת ללמד את התלמידים שלי סיפור על גבר ואישה רעבים שתוקפים סניף של מקדונלדס בטוקיו למרות שבעצם הם רצו לתקוף מאפיה.

אם הייתי עכשיו בטוקיו, לא הייתי תוקפת מאפיה. במקום זה הייתי מחפשת אותך בין כל האנשים וכשהייתי מוצאת אותך היית מוביל אותי אל המיטה שלי, בדיוק כמו שעשית אמש, ומבצע בי את כל הזממים המתוקים שלך.

דנדיליון​(שולטת) - מייפל, רק צוכר ואושר ושמחה שיהיו : )
לפני 19 שנים
סאנדיי​(נשלטת) - אפשר את הסיפור?
לפני 19 שנים
מייפל​(לא בעסק) - הסיפור נמצא בספר בשם "הפיל נעלם" של הסופר המופלא הרוקי מורקאמי.
לפני 19 שנים
סאנדיי​(נשלטת) - תודה
:)
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י