אני יודעת לחכות

היום הלכתי לעבודה במראה princess Lia . היה כיף.
מישהו קרא לי בילבי.
מישהו אחר אמר לי: החבאת את השיער שלך.
ואני רק ריחפתי כל היום הזה.

בערב שאלתי את עצמי אם גם ל princess Lia יש סימני שיניים של חיה קסומה וטורפת מעל השד הימני שלה. אם גם לה יש נקודה אחת בצוואר שכשהיא נוגעת בה היא מרגישה דקירה של כאב כל כך נעים שמזכיר לה את השיניים שלך מאתמול בלילה.
אחר כך חשבתי שאם ל princess Lia יש מישהו כמוך היא בטח נסיכה מאד מאושרת.
אבל בכלל לא בטוח שיש לה מישהו כמוך. יכול להיות שלא.
כשהגעתי הביתה פיזרתי את שיערי. הסתכלתי במראה.
בלי התסרוקת כבר לא הייתי princess Lia . אבל מי בכלל רוצה להיות מישהי אחרת כשלי יש אותך. אתה שנכתב עליך שיר. אתה עם העיניים הצוחקות והחיוך החם והקול העמוק והעצמות האלה שמטריפות אותי והדמיון העצום המקסים שלך.
אני רוצה להיות אני. לא אף אחת אחרת.
ואני רוצה שהסימנים שהשארת עלי, שמי שלא יודע שהם שם צריך להתאמץ כדי לראות אותם. אני רוצה שהסימנים האלה ישארו עלי עד שאראה אותך שוב.