סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 2 במרץ 2005 בשעה 5:13

הבוקר בת גיבונס אהובתי שרה לי שוב כמו פעם.
הקול שלה מטייל לי על הגוף ומחמם אותו קצת אחרי הלילה הקר הזה.
אתמול בלילה נרדמתי בלי להתכוון והתעוררתי אחרי שעה כשלחיי רטובות מדמעות. לא ידעתי למה אני בוכה או מה חלמתי שהביא אותי לכדי בכי.
ניגבתי את הדמעות בידיים כמו ילדה וחזרתי לישון.
והבוקר קמתי עם עיניים אדומות ונפוחות. נראית כמו מישהי שבכתה לילה שלם.
ואני אפילו לא יודעת למה.

kitiara - אני פשוט נהנית לקרוא אותך.

את יודעת, קרה לי משהו דומה לפני איזה שבועיים, רק שזכרתי מה הייתה הסיבה, ואולי גם לך היה עצוב בחלום...אבל תזכרי שאחרי הכל, ממש אח"כ, זה רק חלום.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י