אני יודעת לחכות

זהו היום השני שלי עם הנעליים הכי יפות בעולם.
לא. לא נעלתי אותן היום.
לרוע המזל אי אפשר לנעול אותן.
לי, ככפריה פשוטה במסווה של עירונית מתוחכמת, אין מושג איך הולכים על העקב הזה.
אבל הסיבה האמיתית שאי אפשר לנעול אותן היא הסכנה.
יש סכנה רצינית שינסו לחטוף אותן ממני.
אני צריכה לבטח אותן קודם.
אחר כך אני צריכה כזה בחור עם חליפה ואוזניה באוזן שילך כמה מטרים אחרי ובמקרה הצורך יפעל.
אני אתארגן על כל העניינים האלה. ביטוח, שב"כ, זו לא בעיה.
הבעיה האמיתית היא שאין לי לאן לנעול אותן.
כי לאן לעזאזל אפשר לנעול נעליים בצבע זהב עם עקב הרבה יותר מדי גבוה?
בכל מקרה היום השני איתן עבר בשלום.
הן נחות להן בקופסתן, זהובות וחייכניות.
קורצות לי בשובבות כאילו אומרות:
את שלנו בובה...