אני יודעת לחכות

כמה הרבה אני כותבת היום.
עוד לא מצליחה להבין לגמרי מה הכתיבה כאן משרתת. מה היא נותנת לי.
קיבלתי עכשיו שיחת טלפון מהצד השני של הים.
משהו קורה. אני פשוט מרגישה את זה.
משהו מתרחש. מזדמם וקורה.
אני לא יודעת מה. אבל מרגישה את הנוכחות.
כמו כשיודעים שיש עוד מישהו בחדר. לא רואים, אבל מרגישים.
השאלה היא אם זה קורה בתוכי או מבחוץ.
אם זה קורה בתוכי זה נחמד, אבל פחות מעניין.

במרפסת שלי נושבת רוח.
זו רוח של אביב. היא שונה מהרוח של החורף, וגם מזו של הסתיו.
שיר מתנגן בסלון שלי. הוא מדבר על רכבות ודברים שהיו יכולים לקרות בהן אבל לא קרו.
עוד שיר אחד מתנגן בתוכי. הוא מדבר על כל מה שיקרה. כל מה שיכול לקרות אם רק יקרה.

עוד כמה ימים תבוא לכאן מישהי, איזה אמנית, ותצלם אותי עירומה.
לה יש כל מיני סיבות אומנותיות שבגללן היא רוצה לצלם אותי עירומה.
גם לי יש את הסיבות שלי.
הלוואי שאלו יהיו תצלומים של פרידה