אני יודעת לחכות

לפעמים אני מקבלת איזשהו אישור לזה שאת מה שאני עושה אני עושה טוב.
זה משמח אותי. אבל לא עד הסוף נכנס למקום שבו זה יכול לתרום לבנייה של הבטחון העצמי.
הבטחון העצמי שלי הוא המגדל הכי רעוע במזרח התיכון.
כל רוח מעיפה אותו.
גם כשאין רוח הוא עף.
הוא מדמיין רוח גם כשאף מולקולת אויר לא נעה.

יש כאן כל מיני עניינים עם החתולים מבחוץ שנכנסים לאכול את האוכל של שני המיאואים שלנו.
צריך לשטוף כלים ולקפל כביסה.
לאדות ירקות ולבשל מרק.
ואם יהיה לי מזל לכתוב עוד פרק או עמוד.

ולחכות לו שיחזור.
תמיד לפני שהוא מגיע אני מתמלאת בהתרגשות מהולה בחרדה.
כאילו עוד לא התרגלתי שהוא כאן. שאנחנו יחד.
כאילו הכל ארעי.
רעוע.
בסוף החודש תמלא שנה למיים האלה שאנחנו בונים יחד.
בסוף השבוע יגיע יום שבת וזה הכי טוב שיכול להיות.