לפני 19 שנים. 12 באפריל 2005 בשעה 14:02
באמצע הלילה מצלצל הטלפון ואני עונה מתוך שינה וחולמת ששומעת את הקול העמוק והמתוק שלך אומר לי לילה טוב.
ואני שומעת את החיוך שלך ויכולה לדמיין את העיניים החמות והצוחקות שלך ואת החיוך הזה שאני אוהבת לנשק.
וברגע הזה של חלום שהוא מציאות אני יודעת שאני יכולה לאהוב אותך כמו שאף פעם לא אוהבים.
אם רק היינו יכולים לחיות ברגעים הקסומים הללו של בין שינה וערות.
הפוסט הזה מוקדש לך. מה שלא תהיה. מי שלא תהיה. חיה טורפת או גבר טורף.
גם אם לא יהיה עוד רגע כזה לעולם, כמה טוב שהוא היה.