אני יודעת לחכות

תמיד כשאתה בא אני טיפה יותר
יודעת שאסור
אבל זה לא עוזר לי לא עוזר
כשאתה בא אני שומרת, מחזיקה
עד שהכל עובר
אני יודעת למה באת ומה אסור שיאמר
תמיד כשאתה בא אני טיפה פחות
מרוקנת מעצמי
אבל שומרת עוד כוחות
כשאתה בא
אני נופלת בגללך
אני רוצה לבכות
אני יודעת למה באת ומה אסור לי לצפות
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת.

אני נוטה לשחק במשחקים מסוכנים.
כשהייתי ילדה הייתי אלופת שחמט. היה לי מורה פרטי שהפחיד אותי עד מוות והייתי משחקת מעולה רק בשביל שהוא לא ידבר. כשהוא היה שותק הוא היה פחות מפחיד.
אני זוכרת את השיער הארוך השחור שלו ואת המשקפיים עם המסגרת העבה, השחורה.
אני זוכרת שידעתי כמה המשחק מסוכן כי הרגשתי שאם אני אפסיד יקרו דברים איומים.
אז מאז התרגלתי לשחק במשחקים מסוכנים.
מה שלא רואים עלי, מה שאנשים בדרך כלל מתקשים לנחש, הוא שאני מנצחת במשחקים האלה. כמעט תמיד.

אתמול הרגשתי שוב איך זה לחבק אותך כמו טובעת.
יש משהו בגוף שלך שמטביע אותי ומציל אותי בעת ובעונה אחת.