אני יודעת לחכות

אתמול דיברתי עם איש אחד שהפך בחודשים האחרונים להיות מהאנשים היקרים לי ביותר.
דיברנו על הבור השחור.
שנינו לא יודעים בדיוק איך ממלאים אותו.
אני אמרתי שכל מה שאני רוצה זה לבנות לו תחתית, כי אז אם תהיה לו תחתית הוא יתמלא לבד.
הוא חייך.
הוא איש אבהי ומסור ואוהב. אם היו הרבה גברים כמוהו בטח כבר הייתי נשואה בפעם החמישית.

עוד שבועיים יש לי יום הולדת.
יש משהו שאני מתכננת לעשות אז.
אני חושבת על זה כבר זמן רב.
זה לא משהו פשוט ויש בו סיכון גדול.

אני מרגישה ריקה הבוקר.
שוב הבור השחור שמשתלט על האישיות שלי ועל הגוף שלי.
בור שחור שבולע את כולי והופך את כולי לשחורה וריקה.
אני אמלא את עצמי עוד מעט. בחדר כושר, וכתיבה אוינטראקציה בריאה ומלפפונים ירוקים.

עוד שבועיים יש לי יום הולדת.
אני רוצה לעשות מסיבה בדירה הקטנטנה שלי.
אני רוצה לרקוד.
אני רוצה מסיבה חושנית.

גם אתה היית כאן אתמול ושנינו היינו עייפים ושקטים.
היה לי נורא חשוב לסדר מהר מהר את כל הדברים החדשים בבית לפני שתבוא. כל כך רוצה שיהיה לך טוב אצלי.
ובאמצע הלילה התעוררתי בגעגועים לכבשה הקטנה שהיא שלך עכשיו, ושמחתי שהיא שלך, והבנתי שהגעגועים הם בעצם אליך.