אני יודעת לחכות

הולכת עכשיו לחדר כושר, ולא מתכוונת לצאת משם עד שאני אהיה רזה.
כן, כן, אובססיה הוא שמי האמצעי. (לא מגלה לכם את האחרון).
אני אשן שם על המזרונים של הכפיפות בטן ואכרסם קצת מהדשא שליד הבריכה (ככה יוכלו לחסוך בהוצאות על דלק למכסחת), אני אשתה מי טל לפנות בוקר כשהזקנים הכי זקנים מתחילים להגיע.
אני אתקלח במקלחות של הילדים.
אני אהפוך לאגדה. מיתולוגיה של הקאנטרי.
אנשים יאמרו זה לזה, "אתה מכיר את ההיא עם השיער הארוך שנמצאת כל הזמן בג'ים? שמעתי שהיא ישנה שם..."
בלילות, כששנתי תנדוד אני אעשה סקווטים. אם יהיו לי סיוטים אני ארוץ על ההליכון. כשיהיה נורא חשוך, בלי אור של ירח מלמעלה אני ארים משקולות.
המאמן שבא לפתוח בבוקר יביא לי קפה. הוא יבקש ממני בתמורה טובות הנאה מיניות אבל אני אסביר לו שאני נזירה והוא יבין אותי לגמרי.
אחר כך גם הוא יהפוך לנזיר.
זה שצועק על כולם בבוקר יצעק גם עלי, אבל בעיניים שלו אני אראה את החיבה.
אני אהיה שם כל כך הרבה עד שיתנו לי להיכנס בחינם לשעורי יוגה.
בשעורי הספינינג של י. החתיך אני אהיה קבועה.
ואז, עוד שלושה ימים בערך, אני אצא משם רזה.
ואז אני אתקשר אליך ואגיד לך, " הי אתה, רוצה לבוא לשחק איתי שחמט?"
ואתה תבוא.
ותנצח אותי.