ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 24 באפריל 2005 בשעה 6:04

מאד מתלבטת לגבי המיקום של הקעקוע שאני הולכת לעשות השבוע. מתלבטת גם לגבי הקעקוע עצמו.
חברה אמרה לי- "אם תעשי כל שנה קעקוע לכבוד היומולדת תהיי קצת בבעיה עוד כמה שנים."
עוד אחת אמרה לי -"במקצוע שלך את לא יכולה להרשות לעצמך להיות כזאת פריקית."
אני , בכל אופן, מתכוונת להתקעקע השבוע.
לפני חודש בערך היה לי מאד ברור מה ואיפה. היום לא ברור לי כלום.
אוהבת את הכאב הזה, של ההתקעקעות. גורם לי להרגיש חיה ובועטת.
שני המקומות המועדפים עלי הם החלק החיצוני של הזרוע הימנית, מעל המרפק, או החלק הזה שיוצא בדיוק מתחת לרצועה של החזיה, קרוב לעצם הבריח.
לגבי הקעקוע עצמו,אוף. לא בא לי לספר.
אני לא יודעת למה אני עצובה הבוקר.

חתול לבן​(שולט){באה מאהבה } - אני בעד מתחת לרצועה.
הרבה יותר מסתורי הרבה יותר את.
לפני 19 שנים
זיקית - אני יורה לעצמי ברגל..כי גם אני רוצה לעשות שם :) אבל קרוב לעצם הבריח נשמע לי רעיון מצוין.
לפני 19 שנים
rumplestilskin - לא ציינת איפה שאר הקעקועים.... אני מעדיף מרחק מסויים בקעקועים שלי, עניין אישי, בכל מקרה אין מקום להשוות בין עוצמות הכאב, איזור היידים מכוסה היטב בשרירים ושומן, ואילו עצם הבריח היא רק עור ועצמות, קרי כאבים רבים (יש לי קעקוע על עצם האגן, ואני יכול להבטיח לך שזה לא פיקניק, ואני יחסית לא רגיש לכאב) בכל מקרה הכי כיף לעבור ליד המקעקע, להכנס ברגע של היסח הדעת, להתקעקע, להתחרט בערב וללמוד למחרת לאהוב את השותף החדש.
שיהיה בהצלחה
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י