סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 29 באפריל 2005 בשעה 1:30

נדודי השינה המפורסמים מתקיפים אותי שוב.
השחרחר שלי לא כל כך מבין מה קורה לי באמצע הלילה.
גם אני לא כל כך מבינה.
בשש אני צריכה להיות בחדר כושר.
אני רוצה לישון, אבל הגוף שלי לא רוצה.
אני כבר לא רוצה להיות מלח.
עכשיו אני רוצה להיות סבא.
לקחת את הנכד שלי על הכתפיים ולטייל איתו ברחובות של העיר. להזמין אותו להיות אצלי בחופש ולקחת אותו לסרט ולספארי ולקרוא לו סיפורים.
בא לי נכד.
אולי מאוחר יותר.
אולי סבתא.

מייפל​(לא בעסק) - זוהי התוצאה של מחסור כרוני בשינה. בהתחלה משתגעים, אחר כך מתעוורים. תסכימי להיות נמרת הנחייה שלי?
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י