סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 30 באפריל 2005 בשעה 9:38

מתפוצץ לי הראש.
כאילו 18 פטישים גדולים מתופפים בקצב שלוש שמיניות בתוך הגולגולת שלי.
לדעתי כבר יש סדקים בעצמות הפרונטליות שלי והקשת הזיגומטית נשברה לרסיסים.
זה מה שקורה כנראה כששותים כמו ששתיתי אתמול.
אבל היה כיף, נדמה לי שהיה כיף.
אז איך זה יכול להיות שמה שהיה הכי כיף היו המילים המתוקות שהחלפתי אתך בטלפון אחרי שהכל נגמר?
אני לא כל כך קוהרנטית הבוקר.
צריכה ללכת לארוחה משפחתית.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י