סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 27 במאי 2005 בשעה 14:22

אני מפחדת מהבכי.
אף פעם לא פחדתי מבכי ועכשיו אני מפחדת ממנו כל כך.
יש לי מטופל שלא מסוגל לבכות. הייתי רוצה להיות כמוהו. אם הוא היה שומע אותי עכשיו הוא היה צוחק כל כך. חצי מהשיחות שלנו עוסקות בזה שהוא לא בוכה. והוא, יש לו המון על מה לבכות.
אני מפחדת מהבכי כי הוא אלים וחזק ומטלטל את כל הגוף שלי.
אני מפחדת מהבכי כי הוא אומר שאני מעזה להרגיש את הכאב.
אני מפחדת מהלבד.
אני מפחדת מנשים רעות ונקמניות.
אני מפחדת.
והכי הרבה אני מפחדת ממך.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י