לפני 17 שנים. 26 במרץ 2007 בשעה 20:44
נזכרתי היום כמה שאהבתי אותו. את הדוב ששיקר לי.
הוא היה החוויה הכי משמעותית שהייתה לי כאן, אבל בעת ובעונה אחת ובאופן פרדוקסלי הוא היה גם כלום. כלום מוחלט.
אבל אהבתי אותו וכל רגע איתו היה עונג. כמובן כל זמן שהדחקתי את הידיעה הברורה שהוא משקר לי ושמשהו כאן דפוק לגמרי.
ובכל זאת אהבתי אותו.
וברגע הזה אני מתגעגעת אליו.
אבל עוד רגע אחד וזה כבר יעבור.
