אני יודעת לחכות

לא כל כך טוב לי...
נראה לי שהחגיגות של ההתאוששות מההוא היו מוקדמות מדי.
אולי זה קשור לזה שלא עשיתי היום כלום. פשוט כלום. למרות שעשיתי את עצמי כאילו אני לומדת.
אולי זה קשור לזה שאני מתחילה להרגיש שעם הונילי הסטלן זה לא בדיוק זה.
ואולי זה קשור לזה שאני עדיין באיזה סוג של פוסט טראומה ממך וממה שהיית.
רגעים שאני פונה אליך בגוף שני, רגעים שאני מדברת עליך בגוף שלישי.
קשה לי להוציא אותך ממני.
אפילו שאף פעם לא באמת היית בי.
רוצה לצאת למסע.
מסע אמיתי.
ללכת וללכת וללכת.
עד שאגיע.
תאהבו אותי...