אני יודעת לחכות

כואבות לי האוזניים וכואב לי הראש וכואב לי הלב.
ואני עושה כל כך הרבה שטויות שזה פשוט בטוח לגמרי שיום אחד אני אשלם עליהן במשהו רע שיקרה לי.
לפעמים אני מרגישה שאם החיים שלי הם מכונית, אני רוב הזמן בוחרת לשבת במושב האחורי ולתת למישהו אחר לנהוג.
אבל יש רגעים שאני אומרת לעצמי- "מייפל, הגיע הזמן להתחיל לנהוג במכונית שהיא החיים שלך."
ואז אני נוהגת בה כמה ימים עד שאני מתעייפת וחוזרת לישון בשכיבה במושב האחורי, פשוטת אברים, רפויה ופגיעה.
היום שוב החלטתי לנהוג במכונית.
אני עוברת למושב הקדמי.
HERE I COME