אני יודעת לחכות

זה לא עוזר. שום דבר לא עוזר.
כל העמדת הפנים הזו.
הלב שלי מרוטש מגעגועים אליך.
עם כל השקר וכל הזיוף, הרגעים איתך היו הכי מתוקים שהיו לי.
והחיבוק שלך. והחיוך שלך, ועצמות הבריח שלך, והקול שלך.
הקול, הכל, הכל שקר.
איך זה יכול להיות שאני כל כך מתגעגעת לשקר?
ולא- אני לא רוצה אותך.
לא רוצה אותך יותר אף פעם. לעולם.
אבל אני קרועה. מרוטשת. מרוסקת. מפורקת. מפוררת לפרורים מיקרוסקופיים, שותת דם מכל הנקבים שלי, מיוזעת זועקת צורחת מגעגועים אליך.
רק שיעבור כבר.