אני יודעת לחכות

אתמול קיבלתי סטירת לחי. לא אחת כזאת מהסוג הפיזי, שאני יכולה אפילו להינות ממנה לפעמים, אלא אחת אמיתית, שכואבת באמת. לא פיזית, אבל כואבת הרבה יותר.
ואני לא יודעת מה לעשות.
אולי התגובה שלי מוגזמת. בטוח שהתגובה שלי מוגזמת. הכאב שאני חשה הוא יותר תוצאה של הביוגרפיה שלי מאשר של הסטירה עצמה.
אבל אני לא יכולה אחרת. לא יכולה להרגיש אחרת.
כל כך קשה לבנות אמון, וכל כך קל לנפץ אותו בשניה אחת.
אני יודעת שאני מגזימה. אני יודעת שאני גורמת לך עצב. וזה כואב לי לא פחות.
אבל אני כזאת. לא יודעת איך להיות אחרת.