סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 18 ביוני 2005 בשעה 22:17

כל כך עייפה ולא מצליחה לישון.
אמרתי לסטלן שלי לא לבוא הלילה, אבל עכשיו אני מצטערת על כך ורוצה נורא שהוא יהיה כאן.
שהוא יחבק אותי וינשק אותי באינטנסיביות שלו.
שהוא ינשוך אותי בעדינות ובמהירות כמו שהוא נושך.
שהוא יחבק אותי וישן איתי.
ומאחורי הרצון הזה מסתתרים געגועים אל ההוא.
או שלא?
אני כבר לא יודעת.
כן.
אם היית כאן איתי. כמו אז. כמו לפני שידעתי הכל. כמו שהייתי נוגעת בך ומרגישה שמצאתי רפסודה בים.

I let tears fall like rain
apple size they were

אני אוהבת אותו.
אני לא אוהבת אותו.

אני מקבלת הרבה אהבה כאן.
זה נעים.

ומחר יש לי סשן :-)


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י