סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 21 ביוני 2005 בשעה 6:05

הראש שלי הולך ומתבלבל.
הולך ומתבלבל מרוב חשיש טבול באדולן.
הולך ומתבלבל מרוב נשיקות תשוקתיות.
הראש שלי הולך ומתבלבל מרוב צער שדחוק בפינה מוחשכת.
הולך ומתבלבל מכל הדברים שאני לא עושה.
הולך ומתבלבל מכל החברות שלי שאני לא מחזירה להן טלפונים.
הולך ומתבלבל מכמה שאני אוהבת את .ת.
אתה יודע כמה שאני אוהבת אותך?
זה לא מפחיד אותך?
צייר ופילוסוף וילד מתוק.
רק שלא תקרא את זה.
הראש שלי הולך ומתבלבל מרוב צער.
המטפל שלי שכל את בנו, וכשהלכתי לבקר אותו במקום הרחוק שבו הוא גר הוא חיבק אותי כמעט עשר דקות, והוא צם כבר שבוע ימים ונראה רזה ואבוד.
הראש שלי הולך ומתבלבל.
כבר לא יודעת בדיוק מי אני

venus in our blood​(שולטת) - בתוך כל הבלבלות, את הולכת ומוצאת את עצמך, מאבדת ומוצאת את עצמך. בדרך חדשה, אולי כזו שטרם הכרת. במסע קצת שונה..
מותר לך :)
תתבלבלי, תאבדי, תלכי לאיבוד, ותשובי חזרה, אחרת, חדשה- ישנה ותמיד נפלאה, רגישה ומדהימה.את.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י