אני יודעת לחכות

בחלום שלי רצתי וכמעט הגעתי. אבל אז היה טלפון שהעיר אותי לפני שהגעתי.
אני אף פעם לא מגיעה.
פחדים פחדים פחדים.
יש לי כל כך הרבה ספרים בבית שנמצאים כאן כדי לשמור עלי אבל לא תמיד הם מצליחים במשימה.
והחיים, הם נמצאים שם בחוץ כל הזמן, וכל יום שעובר בלי שאני מתמודדת איתם גורם לכך שהם יתפחו.
הייתי רוצה לחיות בבועה עם ל. הסטלן שלי. ולא לצאת ממנה אף פעם.
יש פסיכואנליטיקאית פמיניסטית צרפתיה שקוראים לה לוס איריגראי.
בדרך כלל אני לא מבינה אף מילה ממה שהיא כותבת. נורא פוסט מודרנית ומסובכת, אבל אתמול, פתאום הבנתי משהו שמדבר על הקשר בין אמהות לבנות וכמה שהוא חשוב, וזה גרם לי להתגעגע לאמא שלי נורא.
יש כל כך הרבה דברים שאני מסתירה מאמא שלי, למרות שתמיד נדמה לי שהיא יודעת הכל.

חשבתי על שתיקה.
חשבתי שאולי עד שלא תהיה לי שפה משלי אני פשוט אשתוק.

ג ע ג ו ע י ם.
אבל למה אני כבר לא יודעת.

רוצה לחבק את ל. ולנשק את הקטע הזה בצוואר שלו שהוא חלק כמו עור של תינוק, ולעשות לו צמרמורות בכל הגוף.
זה מה שאני רוצה.
זה ולברוח.